 |
הבלוגיה של העירייה
(30.5.09)
לא מעט כסף הוציאה עיריית תל-אביב על חגיגות יום הולדת ה-100 לעיר. כראוי,
חלק ממנו גם הלך לאתר אינטרנט מושקע למדי, שמספק מידע
על החגיגות ועושה להן פרומושן.
מספר עמודים יש באתר הזה. ביניהם: "חדשות", "אירועים" ו"ביקור בעיר".
בחלק נוסף של האתר אני מעוניין להתעמק - חלק הנקרא "תוכן גולשים", ומכיל בלוגים
וגלריות תמונות.
כבר השם נותן את התחושה שמי שבנה את זה לא ממש שוחה בחומר. תראו לי אתר
מדיה חברתית רציני אחד ששם כותרת "תוכן גולשים". הכותרת הזו הזכירה לי
מאמר ישן של פובליציסט דתי, שצחק על כך שחילונים לא מבינים שכשאדם דתי
מתפלל, הוא לא עושה זאת תחת שלט "תפילת שחרית". "תוכן גולשים" זה אופי של
אתר, לא הכותרת שלו. אבל בעירייה כנראה שמעו ש"תוכן גולשים זה הדבר הכי חם
היום באינטרנט, אז חייבים להכניס את זה לאתר שלנו". וכך זה גם נראה.
מילא אם אכן היה מדובר בתוכן גולשים. לא זה המקרה. מהותו של המושג "תוכן
גולשים" היא לאפשר לכל אחד לפתוח חשבון ולפרסם את דבריו, ללא הגבלות
מובנות וללא היררכיה. אבל הבלוגיה של העירייה היא בלוגיה סגורה. היא מכילה
עשרה בלוגרים בסך הכל (שאני מנחש שמקבלים שכר על עבודתם) שנבחרו ספציפית.
מדובר ב"גן סגור". רק הבלוגרים האלו יכולים לפרסם את דבריהם באתר "תוכן
הגולשים" הזה. כך שאם כבר, מדובר כאן יותר באתר של "טורים אישיים", לא של
"תוכן גולשים".
אם מתעקשים להשוות את הבלוגיה הזאת לאתרים אחרים מהז'אנר, הדוגמה הכי
רלוונטית תהיה האתר "רשימות". על אף שמשתתפים בו הרבה
יותר בלוגרים, גם לו אי אפשר לקרוא "תוכן גולשים", שכן המשתתפים בו
מסוננים ונבחרים אחד-אחד. אבל לפחות ב"רשימות" יש מאפיינים שכן באים בקנה
אחד עם מושג ה"תוכן גולשים". חבל שהעירייה לא הסתכלה קצת על "רשימות" לפני
שהקימה את הבלוגיה שלה. אני תמיד אומר שמה שחשוב זה לא להיות מקורי, אלא
להיות טוב. אתה לא חייב להמציא את הגלגל - מספיק שתייצר גלגל שעובד היטב,
גם אם הוא מזכיר או דומה לגלגל אחר.
אבל לא כאן. בעיריה הקימו יצור כלאיים מוזר, עם לא מעט כשלים. הנה סקירה
שלהם, לפי חלקי האתר השונים:
העמוד ראשי
מילא שהוא לוקה ויזואלית ולא מייצר חשק לגלוש יותר הלאה. הבעיה העיקרית של
העמוד הראשי היא שהוא סטטי לחלוטין. כנסו אליו עכשיו, עוד שבוע או עוד
חודשיים - הוא יראה בדיוק אותו הדבר. אין רשימה של פוסטים אחרונים שפורסמו
או של בלוגרים חדשים שהצטרפו (לא שיש כאלה). למעשה, אין שום אלמנט של
עדכונים, של דינמיות, שהיא באמת האלף-בית של עמוד בית של אתר המספק תוכן
גולשים.
בתחילת העמוד מופיעה מעין הקדמה נמלצת:
"החלק הזה של האתר מוקדש לנכס החשוב ביותר של העיר: התל אביביים. אותו
פסיפס אנושי שהפך את העיר מרגע לידתה למובילה תרבותית, כלכלית וחברתית.
כאן תוכלו לצפות בשלל צילומים היסטוריים מהארכיוניים הפרטיים של תושבי
העיר; לחזות ב"תינוקות המאה" - שנולדו ביום הולדתה של העיר; ולקרוא על
העיר - אז ועכשיו - במבחר בלוגים תל אביביים למהדרין על אופנה, אמנות,
קהילה, חיי לילה והחיים בכלל".
אם התל-אביבים הם הנכס הכי חשוב של העיר, למה רק עשרה מהם כותבים כאן
בלוגים? ובכלל, מי אלו האנשים האלה? כאילו שמם של תומר שדה, גיא גיסר, אורלי פרום, איתי סראג', אירה אבזוב וירדנה גליל, נורית בת-יער, סלים כהן, תיגל נשיא ואוסקר ט' אוליבר - הם ידע כללי,
שמות שיצלצלו מוכרים לכל גולש. אין פירוט על מי הוא מי ולמה הוא כותב כאן
בלוג (ב"רשימות", אם שוב נשווה, על כל כותב יש תיאור קצר, גם בעמוד הראשי
של האתר וגם בעמוד הראשי של בלוג הכותב. למשל: "בשמת חזן - במאית וסופרת,
מלמדת טקסטים יהודיים ותיאטרון").
מכל השמות האלו, אני הכרתי שניים: תיגל נשיא (שכותבת
ב"עכבר העיר"), וגיא גיסר - כתב בנושא אלכוהול ואקס-בלוגר (הבלוג
שלו לא עודכן כבר מספר חודשים), שגם ניהל את פורום
האלכוהול ב"וואלה" בתקופה בה עבדתי שם כמנהל הקהילות. הבחירה
בגיסר היא טובה מאוד. הוא יודע לכתוב ועושה את זה היטב (הנה, למשל, טקסט
מצוין שלו). ועדיין, הייתי מצפה שהבלוגיה תסביר לגולש המזדמן מי
זה גיא גיסר ועל מה הוא כותב כאן. אבל המידע הזה מופיע רק בעמוד הראשי של
הבלוג, לא של האתר. זאת אומרת - אחרי שכבר שוכנעת לבדוק את הבן אדם, ולא
בשלב בו צריך לשכנע אותך.
עוד אלמנט מבלבל משהו בעמוד הראשי: הפניה בולטת יחסית (יושבת במקום מרכזי
- מעל לרשימת הבלוגים): "יש
לכם מה לספר לנו? רוצים לכתוב בלוג? יש לכם רעיונות נוספים?".
רגע, אז זו כן בלוגיה פתוחה? אני, למשל, יכול להצטרף אליה? ועל איזה
"רעיונות נוספים" אתם מדברים בדיוק?
עמוד
הבלוג
בוא נגיד שהעמוד הראשי של "תוכן גולשים" הצליח לסקרן אותנו להיכנס פנימה.
בחרנו את אחד הבלוגים ולחצנו על שמו.
אם החלטתם משום מה לעשות זאת בעזרת דפדפן Firefox - בעיריה חושבים שמשהו
כנראה לא בסדר אתכם. האתר לא מותאם לדפדפן הפופולרי - הצד השמאלי של
העמוד, המכיל את "אודות הכותב" ורשימת הבלוגים הנוספים", עולה על הצד
הימני ומסתיר את קצהו. כנראה שבעירייה גולשים רק ב-Internet Explorer.
רשימת הפוסטים נראית דומה, יחסית, לאיך שתיראה בעמוד בלוג של רשת חברתית
(קפה דה-מרקר, למשל). הפניה לפוסט בנויה מכותרת, אחריה השורות הראשונות של
הפוסט ואחריהם כפתור "המשך", שמוביל לעמוד הפוסט המלא. אבל תאריך פרסום
הפוסט, שמופיע לצד הכותרת, כתוב משום מה בפורמט אמריקאי. כלומר: לא
30.5.09, אלא דווקא 5.30.09. פספסתי פה משהו? הפכנו רשמית למדינה ה-51?
ואם הזכרנו את הכותרות - גם כאן יש עניין מוזר מאוד. לכל פוסט יש כותרת
שנתן לו כותבו. אבל בעמוד הבלוג הראשי של הכותב, איפה שנמצאות ההפניות לכל
הפוסטים, הכותרת הזאת לא מופיעה בכלל. במקומה מופיע ה"משנה" - אותן מספר
שורות הכתובות בד"כ בפונט גדול ובולט ומסכמות בכמה משפטים את נושא הטקסט
המדובר. זו בכלל טכניקה ששייכת לעיתונות ולא לבלוגים. אבל גם אם נחליט שיש
מקום להשתמש ב"משנה" בפוסט - אין הגיון בלהציג אותו ככותרת או במקום
כותרת. וכך, פוסט שהכותרת האמיתית שלו היא "מס ערך מוסף"
(קצר וקולע), מופיע בעמוד הראשי של הבלוג כאילו הכותרת
שלו היא: "שכחו
מהקנטינה, פנו את הכיסאות בתחתית, נטשו את הקיוסקים ברוטשילד ועזבו את
מקום מושבכם ברמת החי"ל. המקום האמיתי לראות, להיראות ולשמוע אייטמים
תקשורתיים הוא מס הכנסה".
מישהו ראה פעם כותרת של 26 מילה? למעשה - הכותרת הזו ארוכה ב-22 תוים יותר
ממה שאפשר להכניס בהודעת טוויטר!
אם בעירייה חושבים שה"משנה" מייצג את הטקסט בצורה הכי טובה, היה עדיף
לבנות את ההפניות לפוסטים בעמוד הראשי של הבלוג בצורת: כותרת הפוסט
ולאחריה ה"משנה", שיחליף את ה-Preview הקיים של השורות הראשונות של הטקסט.
אחד מכללי הברזל של בלוגים הוא: עדכן. עדכן הרבה, אם אפשר. בלוגים שלא
מתפרסם בהם תוכן חדש הם כאילו לא קיימים. בלוגר שמפרסם פוסט פעם בחודש -
מוותר על הרעיון שיהיו לו קוראים קבועים שעוקבים אחריו. מערכת בלוגים
שמציגה אסופת בלוגים שחלקם התעדכנו בפעם האחרונה לפני מספר חודשים היא לא
בלוגיה. היא מוזיאון. וכך, אפשר לראות שתיגל נשיא מפרסמת כפוסט אחד בלבד
בחודש. גם תומר שדה שומר על יחס פרסום דומה. והם לא היחידים. נדמה
שהבלוגרים המובחרים של העיריה כמעט ולא נכנסים ל"בלוג" שלהם, וכותבים בו
רק לעתים נדירות. בבלוג של גיסר בכלל יש בלאגן גדול - רק שני פוסטים
מופיעים בו, אחד מינואר(!) ואחד מפברואר(!!) - שזה, למיטב ידיעתי, בכלל
לפני שנפתחה הבלוגיה הזאת. בנוסף, סדר ההופעה שלהם בעמוד הוא הפוך, והפוסט
מינואר מופיע עליון.
עמוד
הפוסט
אוקיי, בואו נאמר שגם זה לא הרפה את ידינו, ובכל זאת נכנסו כדי לקרוא
פוסטים. מה אנחנו מקבלים כשאנחנו נכנסים לעמוד פוסט?
הוא נראה יותר כמו עמוד של מאמר באתר תוכן. כותרת (כאן היא כן מופיעה)
ו"משנה". מתחתיה הטקסט, כאשר משולבות בו תמונות בפורמט עיתונאי (לצד הטקסט
ומתחתיו). הכתב הוא בצבע אפור, משום מה, על רקע… ורוד. לא ברור מי עיצב את
זה ככה, בצורה שמקשה מאוד על קריאה נוחה, אבל אולי כדאי לבדוק אם הוא
עיוור צבעים.
בניגוד לעמוד הראשי של הבלוג, בעמוד הפוסט עצמו אין את תאריך ושעת פרסומו.
המגוחך מכל: אין אפשרות לכתיבת תגובות! טוקבקים זה פופטיץ, כנראה. מסתבר
שבעיריה באמת מאמינים שיש דבר כזה "תוכן גולשים" שאי אפשר להגיב אליו.
עמוד הפוסט הוא דרך ללא מוצא. אין אפשרות ניווט הלאה, לשום מקום. לא
לפוסטים הנוספים של אותו הכותב, לא לבלוגים של שאר הכותבים ב"בלוגיה"
(מלבד הלינק בסרגל הניווט העליון הקבוע). מזכיר קצת את עמוד הדאחקה הנושן
מהניינטיז, שהודיע ש"הגעת לעמוד האחרון של האינטרנט. אין יותר מה לראות,
כבה את המחשב".
אין טאגים (או שיש, אבל אף אחד מהבלוגרים לא משתמש בהם?). אם, למשל, גם
איתי סראג' וגם אורלי פרום יפרסמו כל אחד פוסט המתאר את חוויותיהם מאירוע
"לילה לבן" - הם לא יוכלו לבחור בתגית "לילה לבן", שתאפשר לקורא להגיע
לפוסטים של שניהם בלחיצה אחת. אבל זה בסדר, עם כמות זעומה כ"כ של תוכן,
ממילא קשה לדבר פה על "נושאים מדוברים".
ואם אחרי כל זה עדיין מצאתם כאן משהו שסיפק לכם חווית קריאה ראויה (אני
כבר לא מדבר על חווית השתתפות, כן?) - אתם יכולים לבחור להדפיס את המאמר
(סליחה, את הפוסט. שכחתי משום מה). או לבחור באופציית "שלח לחבר" הקלאסית.
כ"כ קלאסית - שבבלוגיה של העיריה לא בחרו להשתמש בשלל כפתורי ה"שתף"
שקיימים היום בשוק (דוגמת הכפתור המופיע בסוף פוסט זה). הם מסתפקים בלינק
mailto רגיל, כזה שפשוט יפתח אי-מייל במחשב/דפדפן שלכם ויכניס בתוכו את
הלינק לעמוד שאתם רוצים לשתף. את הכותרת למייל אתם כבר תתנו. ואם תרצו
לפרסם את הלינק בפייסבוק או בטוויטר - אולי האופציה תהיה קיימת כאן
בחגיגות ה-200. עד אז תעשו בבקשה קופי-פייסט ידני.
כשרון חולדאי התמודד בבחירות האחרונות מול הקמפיין עתיר הידע ה-וובי של דב
חנין ו"עיר לכולנו", הוא ידע לקחת אנשי מקצוע (במקרה הזה: חברת
Refresh) כדי שינהלו לו את העסק. חבל שלא התמיד בגישתו זו גם
עבור בניית "אתר המאה". הכשלים במה שמתיימר להיות "תוכן גולשים" הם לא
משהו שהיה יוצא מידיים מקצועיות, כאלה שיודעות את ההבדל בין בלוג לבין
עמודי מאמרים אפרוריים ומיושנים, כאלה שלא רק שהם לא Web 2.0 במהותם - הם
בקושי אינטרנטיים.
|
