 |
הסופר גלו של הפורומים
(2.4.09)
מאמר
מעניין התפרסם לאחרונה באתר
הקהילות
של ה-BBC. הוא נותן את המאפיינים לקהילה שהיא "סטיקי" - כלומר,
קהילה
(פורום, לצורך העניין) שהחברים בה חוזרים אליה שוב ושוב.
אני רוצה לפתח קצת את הנושא הזה, להציג את אותם כללים המובאים במאמר,
ואף
להדגים אותם כאן, דרך פורומים שונים שניהלתי או הכרתי.
המאמר מתאר מאפיינים שיותר רלוונטים לשני סוגי פורומים - המבוססים על נושא
(תחביב כלשהו, למשל) והמבוססים על צ'ט. המאפיינים הללו פחות רלוונטיים
לפורומים מקצועיים, שמבוססים על קהל של משתמשים נקודתיים ומתחלפים, שאינם
יוצריו או מהווים קהילה של ממש.
הנה הנחות המאמר, ולצידן - הערותיי :
מה
הופך קהילה ל-Sticky?
* מטרה מוגדרת בבירור
חובה להגדיר בדיוק
במה עוסק הפורום.
הכלל הזה הוא די Goes without saying. לפורום יש נושא - יחיד או מרכזי -
בו מתמקד הדיון. מטבע הדברים, דיונים בקהילה גולשים גם לתחומים אחרים (כפי
שיצוין באחד הסעיפים הבאים), אבל חשוב שהפורום יהיה כתובת ברורה לדיונים
בנושא מסוים וברור.
לעתים, גם כשהנושא לכאורה מוגדר בבירור, הוא מפוזר מדי/לא ממוקד מספיק כדי
לספק לפורום "דלק" לזמן רב. כך, למשל, נפתח בזמנו ב-YNET פורום נוסטלגיה.
לכאורה, נושא הפורום הוא די ברור ואינטואיטיבי.
בפועל - הגג "נוסטלגיה" היה רחב מדי, ולא סיפק מספיק "בשר" לדיון מתמשך
וקבוע. וכך, אחרי זמן מה בו חברי הפורום דיסקסו להנאתם שלל דברים שהם אהבו
באייטיז, הפורום גווע ונסגר.
* פיתוח חברתי
לא משנה מה נושא האתר, חשוב להבין שקהילה וירטואלית מתפתחת כמו קבוצה
חברתית "במציאות". זה אומר שהקהילה תתפתח גם לכיוונים שאין להם כל קשר
לנושא שלשמו התכנסנו. זה תקין לחלוטין, שכן כל תקשורת פנימית היא טובה,
רצויה ומחזקת את הקהילה ('בונדינג').
המאמר בעצם טוען שאין להגביל את הנושאים העולים בפורום, גם אם הם לא
קשורים לנושא האתר. קשה לי לקבל טענה זו בצורה גורפת. יש בה משהו נכון,
אבל גם משהו לא נכון.
הנכון הוא שכדאי לתת לחברי הקהילה את הספייס שהם צריכים גם כדי לאוורר את
צרכי ההתבטאות האחרים שלהם. מכיוון שפורום הופך למעין "בית קפה וירטואלי"
(ואף אחד עם קליינטורה קבועה ומוכרת), קשה לדרוש ממשתתפיו שידסקסו בו רק
נושא אחד ללא הרף.
מצד שני, כאשר פורום העוסק בנושא מסוים מתחיל להתפזר יותר מדי ומשתתפיו
מלהגים על דא ועל הא כאילו היתה זו זירת צ'טים, זה עלול להרחיק משתתפים
שבאים בשביל ה"תכל'ס" ולפגום בדימוי המקצועי של הקהילה. אופי צ'טי של
פורום סותר אופי של דיון רציני בנושא מסוים. וכמו במציאות - לאוירה יש
השפעה על ההתנהגות ועל מה שהיא מקרינה החוצה.
מסקנה: כמו בכל דבר, צריך איזון. בפורום המוסיקה האלטרנטיבית של YNET,
למשל, היתה תקופה בה משתתפיו נהגו לפתוח דיונים על… חומוס. שוב ושוב נפתחו
ת'רדים שדיסקסו את נפלאות אבו חסן והקולגות שלו, ולעתים אלו אף התערבבו
טבעיות כמעט בדיונים המוסיקליים. העניין הזה הפך להיות חלק
מהווי הפורום
באותה התקופה, אבל לא גלש למינון שיפגע בנושא השיחה העיקרי ובתדמית
הרצינית והמקצועית של זירת הדיון הזו.
* חלוקה לקבוצות
עם הזמן קהילה מתחילה להתחלק לתתי קבוצות. אלו מקיימות זיקה מיוחדת בינן
לבין עצמן און-ליין ואוף-ליין.
זה אולי אחד האלף-ביתים של קהילות. קהילה מצליחה תמיד תייצר פעילות "מתחת
לפני השטח". לפעמים היא אף רבה (ומעניינת) יותר מזו שקורית על פניו (כפי
שיוכלו להעיד חברים רבים ברשת החברתית "דה מרקר קפה").
זה מתבטא בתכתובות אישיות בין החברים בקהילה, מפגשים של "אחד על אחד"
(כולל רומנטיים) בין חברים המעוניינים להכיר, ועד ייסוד חבורות של אנשים
שמתחברים ונפגשים בקביעות ב-Real Life.
ב"דה
מרקר קפה", למשל, לא הבינו בהתחלה איך רשת חברתית
עסקית
הפכה כ"כ מהר לזירת פלירטוטים ודייטינג. האמת היא שממשק הרשת מלכתחילה היה
בנוי בצורה שתתאים יותר להיכרויות מאשר לעסקים, אבל לא רק זה מה שגרם למצב
הזה. למעשה, זה קורה (ויקרה) בכל קהילה וירטואלית שהיא. אני בטוח שאם מחר
תיפתח רשת חברתית לרואי חשבון ולהם בלבד - גם שם יתחילו במהרה התרחשויות
מסוג זה מאחורי הקלעים.
גם בפורום המוסיקה אותו ניהלתי בעבר היו דוגמאות לא מעטות לכך. אנשים
שהכירו בפורום התאגדו לכדי קבוצות, שקיימו מפגשים חברתיים והלכו ביחד
להופעות. אני עצמי מצאתי את עצמי בחבורה של שמונה אנשים שהקימו לעצמם
פורום פרטי, מעין ספין-אוף של הפורום הראשי, בו צ'יטטו ודיסקסו את חיי
היום יום שלהם. בנוסף גם התגבשנו כ"חבורה" במציאות, ונפגשנו לעתים בהרכב
מלא או חלקי.
* פיתוח קונבנציות
ואתיקה
חברי הקהילה מגדירים לעצמם כללי התנהגות, ואף אוכפים אותם בעצמם.
לקהילה יש חוקים. חלקם מוגדרים מראש ע"י הנהלת הקהילה, וחלקם נוצרים עם
הזמן בשיתוף הגולשים.
כמו בעניין הפיתוח החברתי, גם כאן מדובר בעניין של מינונים. חשוב לאכוף את
אותם החוקים (בוודאי שאת המרכזיים שבהם) אבל צריך גם לדעת לשחרר קצת את
הרסן.
דוגמאות לחוקים בפורום שניהלתי:
- פרסומי הופעות ושאר פרומואים או עניינים פרוצדורליים, מתקיימים רק
תחת
שני שרשורים שבועיים יעודיים. פרומואים שפורסמו מחוץ לאלו - נמחקו.
- הציפיה מחברי הקהילה היתה שכאשר הם כותבים הודעה על נושא מסוים, היא
אמורה להיות "עם בשר". הודעות one liner נוסח: "שמעתי את הדיסק החדש של
שלום חנוך. הוא גדווול!!!" לא התקבלו באהדה (לא ע"י המנהל ולא
ע"י
המשתתפים, שהתכנסו במקום בין השאר בגלל דיון ברמה גבוהה יחסית).
- כאשר משתתפי פורום כתבו הודעה על נושא שכבר נדון בעמוד הפורום הנוכחי
(למשל: ביקורת הופעה על הופעה שמשתתף אחר כבר כתב עליה) - הם התבקשו לשרשר
את הודעתם בהמשך להודעה הקיימת (במקום לפתוח דיון חדש), כהמשך לדיון.
אחת הדוגמאות לקיומה של קהילה חזקה, החולקת אתוס משותף הוא כאשר חברי
קהילה (שאינם מנהל הפורום) מעירים מיוזמתם על אלו ש"עוברים על
החוקים".
* קונטקסט היסטורי
הקהילה יוצרת היסטוריה משלה, וזו אף מגדירה אותה ובונה אותה.
אחת הבעיות הקשות בפורמט של פורום הוא דחיקתה של ההיסטוריה. אנשים יכולים
לכתוב הודעות מושקעות ונהדרות, אבל אלו נעלמות הרחק מאחורה ככל שהפורום
מתקדם ודפיו נערמים. ואז, לך תמצא את הטקסט המשובח שפרסם פלוני על ההופעה
של אלמוני לפני חודשיים.
זו גם אחת הסיבות שאנשים שכותבים לעומק מוצאים את עצמם היום יותר בבלוגים
מאשר בפורומים. שם יכולת הנגישות אחורה פשוטה יותר. גם סימון הטקסט לפי
נושאים (ע"י טאגים) עוזר ומקל למצוא תוכן ארכיוני.
גם בחלק מהפורומים היום אפשר לסמן טקסטים עם טאגים של נושאים, אבל זה too
little, too late.
כאשר אני ניהלתי פורום, הדרך שלי להביא קדימה את אותם טקסטים בולטים
שנשכחו, היתה לפרסם סיכום Best Of כל מאה עמודים. סיכום
זה הביא את
ה-highlights של ההודעות שפורסמו באותה התקופה. מלבד להקל על הנגישות של
הודעות אלו, אקט זה גם נתן מעין "טפיחה וירטואלית על השכם" לחברי הפורום
היותר משקיעים, ששמחו לראות שהודעותיהם נכנסו לסיכום שמרכז על פי הגדרתו
את המיטב של הפורום.
גם היום, כשאני מנהל בלוג אישי, אני מסכם את עצמי בפוסט המקבץ לינקים
להודעות נבחרות, הפעם לפי פרמטר של כל 50 פוסטים.
|
